במסגרת עבודתי מזדמן לי לא פעם להגיע לגני ילדים במטרה לצפות בילד הנמצא בטיפולי או במטרה להדריך אנשי טיפול אחרים המטפלים בו. גן הילדים מזמן עבור כל ילד הזדמנות לרכישה של מיומנויות חברתיות מגוונות כמו הפנמה של חוקים שמכתיבה הגננת, חלוקת מרחב וחפצים עם בני גיל, שיתוף פעולה, ויתור ועוד. המרחב שבו ילדים משחקים באופן חופשי, ללא הכוונה של הגננת, מאפשר לילדים להתנסות באינטראקציה עם בני גילם.

משחק הוא האמצעי העיקרי לאינטראקציה עם בני הגיל בילדות המוקדמת. ילדים מבלים את מרבית זמנם במשחק, אשר הופך בהדרגה חברתי יותר ויותר. משחק מהווה הקשר חברתי שבו ילדים מתקשרים זה עם זה ומאפשר להם לתרגל ולפתח את יכולותיהם הקוגניטיביות, הלשוניות והחברתיות. מסיבות אלה צפייה בילד תוך כדי משחק מהווה מקור מידע עשיר וחשוב לגבי יכולותיו או קשייו.

כאן אתאר בקצרה היבט אחד של היכולות המתפתחות בגיל הרך – התפתחות משחק חברתי.

פארטן (1932), סוציולוגית אמריקאית, חקרה את שלבי התפתחות המשחק בילדות. היא הגדירה קטגוריות לאינטראקציה חברתית לפיהן ניכרת התקדמות מ(א) משחק – או ליתר דיוק – התנהגות לא חברתית, ל-(ב) משחק חברתי-חלקית ועד ל(ג) אינטראקציה חברתית.

התנהגות לא חברתית כוללת "חוסר עיסוק" (היעדר מיקוד או כוונה); "צפייה" (צפייה בפעילות של ילדים ללא כוונה להצטרף); וכן משחק מבודד (בנפרד מאחרים במונחים של מרחק, כיוון או קשב). משחק חברתי-חלקית בא לידי ביטוי במשחק מקביל. זהו משחק של ילדים לצד ילדים אחרים אך לא איתם.

אחרי השלב של משחק מקביל, ילדים עשויים להתחיל להפגין משחק חברתי. פארטן מחלקת את המשחק החברתי לשני סוגים. האחד אסוציאטיבי, ובו אינטראקציה חברתית שמערבת שימוש בכלי משחק דומים, אך ללא שיתוף פעולה או הגדרת תפקידים. השני הוא משחק שיתוף פעולה הכולל פעילות קבוצתית מאורגנת ומתוכננת כדי להשיג מטרה משותפת.

מי שנמצא בסביבת פעוטות יכול להבחין שהם משחקים משחק מבודד. החל מגיל 3 שנים בערך מתחיל משחק מקביל והוא מתפתח בכמה שלבים. תחילה מופיעה התנהגות של צפייה. לאחר מכן הילד משחק באופן שמוגדר "מעורב במקביל", כלומר מעורבות בפעילות דומה בקרבה לילדים אחרים אך עם מעט אינטראקציה ביניהם. בשלב בשל יותר מופיע משחק "מקביל-מודע" הכולל אינטראקציה בין הילדים בזמן המשחק.

ניקח כדוגמא שני ילדים היושבים בארגז החול ומשחקים. לכאורה נראה ששניהם נמצאים באותו שלב מבחינת התפתחות המשחק שלהם, שניהם משחקים משחק מקביל. ואולם, אם נפנה תשומת לב נוכל להבחין שילד אחד עוסק בפעילות דומה לזו של הילדים האחרים אך עם מעט אינטראקציה ביניהם; הוא אינו מפסיק מדי פעם פעילות כדי לשים לב מה הם עושים, לא בוחן אותם ("מעורב במקביל") ולא משוחח עימם. לעומתו, הילד השני היושב גם הוא בארגז החול ועוסק בפעילות דומה לזו של הילד הראשון, מפגין מודעות לכך שהוא מבצע את אותן פעולות שהם מבצעים ("מקביל מודע") ויוזם שיחה קצרה עימם.

תתי-השלבים בהתפתחות משחק מקביל מדגימים למעשה כיצד משחק במקביל משמש ככניסה לפעילות מורכבת יותר הדורשת שיתוף פעולה. משחק במקביל מתחיל בהתנהגות של צפייה. במילים אחרות, כניסה יעילה לתוך פעילות של ילדים אחרים קשורה ביכולת לצפות במה שהם עושים. בשלב הבא יש להתקרב ולשחק ליד השותפים הפוטנציאליים למשחק, ולבסוף לערב את הילדים המשחקים בשיחה לגבי הפעילות המתרחשת. שלבי התפתחות זו מדגישים את החשיבות בבחינת המשמעות הפונקציונלית של ההתנהגות המשחקית. להסתכל ולשחק ליד (ולא עם) אחרים אינם בהכרח התנהגויות לא בשלות. התנהגויות אלה עשויות לבוא במטרה להשיג כניסה לתוך משחק עם אחרים.

קיימים כמובן הבדלים בין אישיים בהשתתפות של ילדים במשחק. הבדלים אלה הם בעלי השלכות על האינטראקציה של ילדים עם בני הגיל. התנהגויות של "חוסר עיסוק" או "צופה" אינן נעלמות לגמרי בגיל הגן, אך הן הולכות ופוחתות. חשוב לשים לב לכך שככל שילד מציג התנהגויות אלה במידה רבה יותר בחברת ילדי הגן, הדבר עלול להיות סמן לקושי המצריך התערבות כיון שהתנהגויות משחק אלה קשורות בחרדה, בדידות, בטחון עצמי נמוך או לקות בכשירות חברתית.

בגיל הגן ניכרים הבדלים איכותיים באינטראקציה והם כוללים תורות מתואמים וארוכים יותר. התורות החברתיים כוללים משחקי תפקידים ומשחק דרמטי. היכולת של ילדים לחלוק את המשחק הדמיוני שלהם מהווה הישג גדול בתקופת הילדות.

בנוסף קיימת התפתחות חברתית-רגשית הבאה לידי ביטוי ביכולת הילדים לעזור, לחלוק ולהראות התנהגויות פרו-חברתיות אחרות. מעבר לכך, בגיל צעיר זה ילדים מסוגלים לעשות מניפולציה על התקשורת החברתית בהתאם להקשר. למשל, ילדים בני שנתיים מתאימים את התוכן ההתנהגותי ואת מרוכבות ההתנהגות החברתית שלהם בהתאם לגיל של השותף לשיחה. בין גיל 3 ל-6 שנים מופיעות "מחמאות". ילדי גן בוגרים התאימו את המחמאות בהתאם להכרות ולנוכחות של מושא המחמאה.

לצד התנהגויות חיוביות, אינטראקציה חברתית מערבת גם עוינות ואגרסיביות. לאחר שיא בגיל 2-3, קיימת הפחתה בהתנהגויות של הרס, בעיקר בהקשר של חפצים, כמו מריבות על רכוש וצעצועים. מעניין שעל אף שחלה ירידה באגרסיה, קיימת עלייה באחוז האגרסיה שכוונתה להיות עוין. יתרה מזו, ילדי גן מתחילים להפגין אגרסיה חברתית מתוחכמת יותר מבחינה קוגניטיבית, ככל הנראה על רקע הבנה של מניעים וכוונות של חבריהם.

הדבר בא לידי ביטוי גם באופי המריבות של הילדים. למשל, ילדים צעירים (בני 2-3) רבו על חלוקת משאבים באוד שילדים גדולים יותר (3-4) הביעו קונפליקט על רקע הבדלים בהתנהגות (כמו משחק) ורעיונות.

אנשי מקצוע ואנשי חינוך של הגיל הרך כמו גם הורים רווים נחת מצפייה בילדים משחקים. עבור הילדים המשחק הוא מלאכה רצינית ומהנה כאחד. ידע לגבי שלבי ההתפתחות מאפשר למבוגרים להבין את שלב ההתפתחות בו נמצאים הילדים מבחינת יכולת המשחק שלהם. בנוסף, כמבוגרים אנו יכולים לאתר קשיים אפשריים מתוך צפייה במשחק של ילדים. במידה ועולה חשד לקושי מומלץ להיוועץ עם איש מקצוע העוסק בתחום הכישורים החברתיים בגיל הרך.

מאת: דר' רינת גולד, קלינאית תקשורת.