שלבים בהתפתחות קבוצה קצובה בזמן
מאת תמיר אשמן[1]
סקירה[2]
מבוא
כל ניסיון לתאר התפתחות של חיי קבוצה או ארגון דרך שלבים מובחנים, מצמצם ומפספס את המציאות הקבוצתית הממשית. כל רגע קבוצתי הינו ייחודי, חד פעמי ואינו ניתן לשחזור. עם זאת, חשוב להכיר בשלבי התפתחות הקבוצה האוניברסאליים. כל שלב משמש כרובד לשלב הבא, ואין לו באמת נקודת התחלה או סיום ברורה. במהלך חיי הקבוצה מבעבעים, מעת לעת, מאפיינים של שלבי התפתחות קדומים. הבנת השלבים תתרום לדיוק ההתערבויות, לתחושת שליטה וביטחון של המנחה והקבוצה, ולהכלת מצבים מורכבים בחוויה הקבוצתית.
השלב הראשון – 'התקשרות'
על מנת ליצור "אנחנו" קבוצתי, יש לתחום את הקבוצה במקום, בזמן ובמטרה. ה SETTING הקבוצתי הוא המצע שיאפשר לתהליכים העתידיים להתרחש. הקבוצה נושאת עיניה למנחה, שיזין אותה וינהיג אותה ביד רמה. הקבוצה עסוקה בגיבוש קבוצתי, למשל באמצעות חיפוש אחר מכנה משותף ומנהיגות כריזמטית ופסקנית. המנחה מווסת את "ברז החרדה הקבוצתית". חסימות אופייניות בשלב הזה עשויות להיגרם מהיעדר הכלה ושיפוטיות (יצירת "שעיר לעזאזל"), חשיפה אישית בטרם עת, הזנת יתר או הזנחה מצד המנחה.
שאלות טיפוסיות בשלב הראשון: מי אנחנו? איך נכיר? איך נתפוס מקום?
השלב השני – היפרדות והיבדלות
הקבוצה קצה בחיפוש אחר המשותף לטובת השמעת קולות אישיים וייחודיים, 'שלב של פריסת נוצות הטווס'. הקבוצה מתחלקת לתתי קבוצות או מתנפצת לרגע ליחידים. מתפתח מעין 'מאבק כוח' הישרדותי. זהו שלב הכרחי להמשך התפתחות הקבוצה וליכולתה לחוש אמפטיה וחמלה. שלב זה מסייע לקבוצה לפתח מנגנונים לפתרון קונפליקטים בקבוצה. נוצרת חוויה של עצמאות ונפרדות מול המנחה, המאפשרת הפחתת התלותיות בו.
שלב זה מתאפיין בתופעות של מרד קבוצתי, ביקורת על המנחה, מחאות ותלונות, הטלת ספק במשמעות הקבוצה, תחושת התפרקות, התמודדות עם כעסים. מומלץ למנחה הקבוצה לקבל תחושות ומצבים מורכבים אלו בברכה ושוויון נפש. התמודדות יעילה עם שלב זה עשויה להוביל ליכולת הערכה לשונות המתקיימת בחדר ולהפחית את החרדה ממצבי מתח בינאישיים, תוקפנות וקונפליקט. קבלה זו של ייחודיות משתתפי הקבוצה מובילה להכרה שכל משתתף יכול לשחק תפקיד אחר וייחודי בקבוצה.
שאלות טיפוסיות בשלב השני: איך נריב? מי אני בתוך הקבוצה?
השלב השלישי – האינטימי
כאשר גבולות היחיד ברורים ומוגנים יחסית, המשתתף יכול להסתכן ולחשוף שוב את סקרנותו כלפי חברי קבוצה אחרים. ההקשבה חוזרת, עם תחושה שמותר לדבר על הכול. נוצרים תנאים של חיבה, ביקורת יכולה להיתפס כנתינה ולא כהתקפה. מרבית חברי הקבוצה חשים שייכות, אכפתיות, ודאגה בינאישית. איכות הקשרים עם המנחה מעמיקה. מוצאים יותר משמעות במציאת הקשר בין הקבוצה לבין החיים הממשיים מחוץ לקבוצה. "המיכל הקבוצתי" כמו גדל, הקבוצה יכולה להכיל דפוסי התנהגות וחוויות קשות של המשתתפים. המשתתף חווה את עצמו מובן 'ונורמלי', דרך השתקפותו בעיניהם של חברי הקבוצה האחרים. הקרבה עלולה, מאידך, לטשטש את גבולות המשתתפים, והם חשופים יותר.
המבנה הקבוצתי (SETTING) הופנם אצל משתתפי הקבוצה. תשומת הלב הקבוצתית מושקעת במודעות עצמית, תוך אישית ובינאישית. המשתתפים מעריכים את הייחודיות של כל משתתף. עוברים למצב תודעתי של 'גם וגם' – לכולם יש מקום במעגל הקבוצתי. מכילים את הטוב ואת הרע אצל האחר, חיים בשלום עם ניגודים פנימיים, מרחב הקבלה האישי גדל. פחות ביקורת וניכור. התפיסות מתרחבות לנקודת מבט סקרנית, שואלת, פחות שיפוטית.
שאלות טיפוסיות בשלב השלישי: איך נחבק? איך נעמיק את המגע?
השלב הרביעי – תהליכי פרידה וסיום
בקבוצות קצובות בזמן יש הזדמנות לתהליך פרידה. מטרות תהליך הפרידה הן לסייע ליחיד לפרום את התהליך אותו עבר בקבוצה, ולצאת עם כלים להתמודדות בחיים מחוץ לקבוצה, כמו גם התבוננות במטרות האישיות והקבוצתיות של הקבוצה ובחינת הדרך שהקבוצה והיחיד ביצעו. שלב הסיום מזמין התמודדות עם היש והאין שבחוויה הקבוצתית הכוללת.
חשוב לעבד את רגשות המשתתפים סביב הפרידה המתקרבת: אבל, עצב, כעס, דחייה, פחד מפני העתיד, אכזבה, הקלה, דכדוך, הכרת טובה, אכזבה, הודיה, אהבה, תחושת מימוש והעצמה. זו הזדמנות לבחון דפוסים ותבניות פרידה של כל משתתף: הכחשה, הדחקה, בריחה, רציונליזציה, דמוניזציה, חזרה לדפוסים מתחילת התהליך, אידיאליזציה.
למשתתפים צורך להיזכר ולסקור רגעים משמעותיים שהתקיימו בקבוצה. הקבוצה חוזרת להתחכך בגבולות המתחמים אותה. לעתים, נחשף צורך להציץ ל'מאחורי הקלעים' של ההנחיה ולשאול את המנחה שאלות אישיות. לעתים, ישנה משאלה בקרב המשתתפים לקבל מהמנחה מעין 'תעודת השתתפות' שבה המנחה יספר למשתתף איך הוא חווה את המשתתף, לקבל עצות, דעה אישית של המנחה. כל 'צידה לדרך' שיעניק המנחה למשתתף תתקבל בשמחה.
שאלות טיפוסיות בשלב זה: איך ניפרד? איך נארוז את החוויה הקבוצתית ?
לסיכום:
הקבוצה עוברת תהליך של התפתחות, שאינו רציף ושלבי. לדברי ארווין יאלום: "הגבולות בין שלבים אינם חדים וברורים" (ארוין יאלום). הבנת השלבים מסייעת למנחה להבין את ההווה הקבוצתי, את המתח בין התוכן לתהליך, ואת 'היחסים' בקבוצה ביחס 'למשימה' שלה. יכולתו של המנחה להבין את השאלות המעסיקות את הקבוצה ברגע נתון ויכולתו להנחות את החיפוש הקבוצתי אחר תשובות טובות דיין, מסייעת להבחין בייחודיות של כל משתתף ולסייע לקבוצה לממש את יעדיה.
[1] נדלה מתוך: https://www.tamirashman.co.il/groups-stages, בתאריך 13/6/2020
[2] הסקירה נערכה ע"י ד"ר יעל גוטר, מומחית תחום ASD, מתי"א בני ברק
