במסגרת עבודתי מזדמן לי לא פעם להיפגש עם אנשי מקצוע במסגרות שונות, כמו ישיבות שבהן נפגשים מטפלים כדי לדון במצבו של ילד מסוים. באחת מישיבות הצוות האלה, ביקש ממני פסיכולוג חינוכי לתת לו טיפ שיוכל להעביר הלאה להורים, עצה שתוכל לסייע להורים לתמוך בהתפתחות השפה של ילדיהם. בעודי חושבת איך לכווץ את כל התורה לכדי גרגיר-טיפ אחד, המשיך אותו פסיכולוג ואמר שהוא עצמו מייעץ להורים תמיד "לדבר, לדבר, לדבר עם הילדים שלהם, כל היום." הוא הוסיף: "אני אומר להם לתאר מה הם רואים כשיוצאים עם הילד לטיול, לדבר על הצבעים, על העצים, על כל מה שהם רואים וכל מה שקורה סביבם". ברגע הראשון, היה נדמה לי שהעצה הזו יעילה וקולעת. עצה זו נבעה מהעובדה הידועה לנו שילדים מושפעים ממגוון המלל שהם שומעים כמו גם מכמות השפה שלה הם חשופים. אבל במחשבה שנייה, הייתה לי תחושה שמשהו חסר. העצה הזו השמיטה מרכיב חשוב באינטראקציות האלה בין ההורה והילד. אותו מרכיב הוא, מי אם לא, הילד עצמו. נראה שהוא חסר בתמונה שהציג הפסיכולוג בנוגע לרכישת שפה.

על אף שכולנו נסכים שחשוב ביותר לדבר אל ילד, זרם התקשורת המשמעותי הוא דווקא זה שמגיע מן הכיוון ההפוך. במילים אחרות, כדי שלאינטראקציה תהיה משמעות, חשוב ביותר שהיא תתחיל ממה שהילד מביע. התפקיד המרכזי של הורים ברכישת השפה של הילד אינו סובב סביב דחיסה של שפה לתוך אוזניו. התפקיד המרכזי של ההורה הוא להבחין במה שמביע הילד ולהגיב בהתאם. כלומר, העצה של הפסיכולוג החסירה מרכיב חשוב שניתן לכנותו "היענות ההורים".

מהי היענות הורים?

היענות הורים באה לידי ביטוי בתגובה של ההורה למה שילדם מביע או עושה. למשל: רוני בת השבעה חודשים יושבת בסלקל וממלמלת (בה-בה-בה). אביה שומע את הקולות שהיא משמיעה. הוא פונה אליה, פניו בגובה העיניים של רוני, כך שהיא יכולה לראות אותו, והוא עונה לה בהתלהבות: "כן, בה-בה-בה, איזו חמודה את!" לעומת רוני, דורון כבר בן שנה וחצי ומפיק מילים של ממש. בדרכו לגן כשהוא ישוב בעגלה ואמו מאחוריו, הוא מביט במשאית בהשתאות ואומר "אוטו". אמא עוצרת רגע, ומתכופפת מעט ליד דורון כדי שיראה אותה ואומרת בחיוך: "נכון, דורוני, זה כמו אוטו, זו משאית. משאית נוסעת. בי-בי משאית".

שני הילדים שתוארו כאן נמצאים בשלבים שונים מהותית ברכישת השפה. ואולם, בהיענות ההורים שלהם יש מכנה משותף. ההורים מגיבים מיד למה שהילד משמיע, התגובה שלהם קשורה במה שהילד השמיע, והם מגיבים באופן שמקל על הילד לשמוע אותם.

במילים אחרות, כדי שתגובה של הורה תהיה יעילה מספיק כך שנוכל לכנותה כהיענות עליה להיות:

1. מהירה – תוך חמש שניות מהזמן שבו ילד עשה דבר כלשהו או אמר משהו.
2. מותאמת למוקד העניין של הילד ולמה שהוא עושה.
3. מכוונת – באמצעות קרבה ועמידה פנים אל פנים עם הילד, בגובה העיניים שלו.

מדוע חשובה היענות ההורים?

מחקרים מראים שהיענות הורים מסייעת לילד לפתח מגוון תחומים:

• מיומנויות קוגניטיביות
• התקשרות רגשית
• הישגים אינטלקטואליים

כמו כן, מחקרים מצביעים על כך שילדים שהוריהם נוטים להיענות יותר מראים הישגים גבוהים יותר בתחומים שונים של התפתחות שפה, כגון:

• בגיל שנה: הבנת שפה טובה.
• בשנה השנייה והשלישית לחיי הפעוט: הבנה והבעת שפה טובים יותר, אוצר מלים עשיר יותר.
• בגיל 12 שנים: אוצר מילים הבנתי עשיר יותר.

אז איך זה בדיוק עובד?

משערים שהיענות ההורים תומכת בהתפתחות השפה של ילדיהם בשתי דרכים עיקריות.

• מחזקת את האינטראקציה הורה-ילד

כאשר ההורה נענה לילד, התגובה של ההורה מותאמת לעניין של הילד. התאמה זו מגבירה את המוטיבציה של הילד להמשיך באינטראקציה עם ההורה. אמחיש זאת בדוגמא הבאה. הבובה של דינה בת השנתיים נשברה. דינה מגיעה אל אמה עם הבובה ואומרת: "שבור בובה". אמא מתפנה מעיסוקיה ורוכנת לעבר דינה, מסתכלת על הבובה ואומרת בצער: "כן, הבובה נשברה. את רוצה שננסה לתקן אותה?" דינה מהנהנת ואומרת "דבק". אמא שואלת: "את רוצה שננסה להדביק את הבובה עם דבק?" וכך ממשיכה האינטראקציה. תארו לכם שאמה של דינה הייתה באותו רגע עסוקה במיוחד ולא היה באפשרותה להתפנות באופן מידי ולהיענות לדינה. מה הייתה עושה דינה? קיימות מספר אפשרויות כמובן ואין זה משנה לצורך ההדגמה מהן. הנקודה החשובה היא שהאינטראקציה לא הייתה זורמת כפי שזרמה בדוגמה שהבאתי. ההיענות של האם אל דינה, כלומר, התגובה המהירה, המותאמת והמכוונת שלה אל דינה, היא זו שהגבירה את המוטיבציה של דינה להמשיך באינטראקציה. אינטראקציה היא הכר שעליו צומחת השפה של הילד. ללא אינטראקציה, יקשה על הילד מאוד לפתח שפה. ולכן, כאשר הורים נענים לילדם, הם מגבירים את הרצון של הילד להמשיך באינטראקציה, ובכך יוצרים הזדמנות לפיתוח השפה שלו.

חשבו על עצמכם, כמבוגרים. המוטיבציה שלכם להמשיך בשיחה עם מישהו תהיה גדולה יותר כאשר אתם יוזמים את נושא השיחה. המוטיבציה שלכם תגדל אף יותר אם בן הזוג לשיחה יגלה עניין והתלהבות להמשיך לדבר על הנושא. שיחה מעניינת בנושא שהעלתם עשויה לסייע לכם ללמוד דברים חדשים בנושא הנדון.

• שילוב שפה עם מוקד העניין של הילד

היענות של הורים על-ידי שימוש בשפה דורשת מהם להיות קשובים ביותר לעניין של הילד, לפעילות שבה עוסק או למסר שרוצה להביע. אבא של רוני היה קשוב לקולות שהשמיעה; אמא של דורון הייתה קשובה למה שאמר ולמשאית שעניינה אותו. אחרי שהיו קשובים לאלה, הם הגיבו באמצעות שפה. כלומר, הם שילבו שפה (מילים, משפטים) עם הנושא שבו התמקד הילד באותו רגע. שילוב של שפה עם מוקד העניין של הילד הוא חשוב ביותר. מחקרים מראים שפעוטות לומדים שמות של חפצים או פעולות כאשר אלה תואמים את תחום העניין שלהם. למשל, כאשר שיר יושבת באמבט, היא אוהבת מאוד לשפוך מים מכלי אחד לאחר. אם אמה תשלב שפה בזמן ששיר עסוקה בפעילות הזו ("לשפוך מים!… כמה מים את שופכת"), הדבר יגדיל מאוד את הסיכוי של שיר לרכוש את הפועל "שפך". בנוסף, כאשר הורה מגיב לעניין הילד, הדבר מאפשר לילד להפנות את המשאבים הקוגניטיביים העומדים לרשותו לטובת לימוד שפה. למשל, שיר עסוקה מאוד במשחק עם המים. שילוב השפה של אמה לא מהווה הפרעה מבחינת שי כיון שהוא קשור במוקד העניין שלה, ולכן היא תהיה פנויה ללמוד שפה. לעומת זאת, במצב שהורה דורש מהילד להגיב להתרחשות או לחפץ בזמן שהילד כלל לא מתעניין בהם, הילד נדרש להסיט את הקשב שלו לדבר מה חדש. למשל, אילו אמה של שיר הייתה מראה לה באותו רגע את הברווז-צעצוע שלה, יתכן ששיר הייתה מעיפה מבט לעבר הצעצוע, אך לא מתוך קשב מלא, ולכן גם אם אמה הייתה אומרת דבר מה הנוגע לברווז, היה פחות סיכוי ששיר תקלוט את המושג באותו רגע.

לסיכום, מחקרים מצביעים על חשיבותה של היענות ההורים בהתפתחות קוגניטיבית, רגשית ושפתית של הילד. כאשר הורים מגיבים בצורה מידית, מכוונות ומותאמת לילדיהם, הדבר מאפשר אינטראקציה משמעותית ומהנה עבור הילדים (וגם ההורים). אינטראקציה כזו היא מצע פורה לפריחת השפה של הילד.