לקריאת המאמר המלא באתר פסיכולוגיה עברית- נא לחצו על הלינק:

https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4105

לסקירת תמצית המאמר-

חינוך רגיל, חינוך מיוחד, ומה שביניהם: המקרה של תלמידים עם ASD בגילאי בית הספר[1]

 מאת יעל גוטר

בינואר 2020 נכנס לתוקפו התיקון ה-11 לחוק חינוך מיוחד, שעיגן בחוק את זכות ההורים לבחור את סוג המסגרת החינוכית שבה ילמדו ילדיהם. מאמר זה נולד מצורך שעלה מן השטח, מבוסס על ספרות המחקר ועל חקר מקרים, ונועד לסייע בתהליך קבלת ההחלטות. המאמר סוקר מגוון שיקולים, יתרונות וחסרונות שבכל אחת מהאפשרויות הרלוונטיות לתלמידים עם ASD : בתי ספר כוללניים, כיתות תקשורת, ושילוב יחידני בכיתות רגילות, בדרך כלל בתמיכה של סייעת אישית (להלן: משלבת).

מדדים לקבלת החלטה

1. העדפת התלמיד.
2. מודל לחיקוי במסגרת החינוכית.
3. רמת הלימודים.
4. תחושת המסוגלות, הביטחון העצמי והשייכות של התלמיד למסגרת החינוכית.
5. הפוטנציאל החברתי שמציעה המסגרת.
6. מידת התאמת הסביבה לצרכים הייחודיים של התלמיד (למשל קשיי ויסות)
7. היבט רגשי, תחושת רווחה נפשית, עבודה על החוסן הנפשי.
8. היקף המשאבים המושקעים בתלמיד (למידה פרטנית, טיפולים, תכניות ייעודיות).
9. מומחיות הצוות החינוכי והטיפולי, פיתוח מקצועי, הדרכה שוטפת, ישיבות צוות.
10. מענה לצורכי ההורים ובני המשפחה האחרים (יום לימודים ארוך, הדרכה).
11. צידה לדרך לעתיד: כישורי חיים, תעודת בגרות, חברים.

השתלבות פרטנית בכיתות של חינוך רגיל

יתרונות: לימודים בבית הספר השכונתי, בקהילה הטבעית. הזדמנויות למפגשים אחר הצהריים עם חברים מהכיתה. חשיפה למודל נורמטיבי לחיקוי. סיוע של "אחת על אחד" בלמידה החברתית והאקדמית ע"י המשלבת האישית. רמת לימודים תואמת גיל, מגמות לימודים מגוונות (כגון: פיזיקה, מתמטיקה, אומנות או מוזיקה), הכנה להשכלה גבוהה. פיתוח תחושת עצמאות והכשרה להשתלבות בקהילה בעתיד. מסגרת פחות סטיגמטית. אפשרות ליישום תוכניות התערבות בשעות אחר הצהרים, יתר שליטה והשפעה של ההורים.

חסרונות: סביבה פחות מותאמת, עשויה להעמיס על החוויה החושית (קולות, ריחות, צבעים וקצב מהיר). התלמיד עשוי לחוש חריג ולהיתפס כמוזר. למורים חסרה הכשרה בחינוך מיוחד ובאוטיזם. פחות תמיכה וחסרות תוכניות מותאמות להכנה לחיים ולפנאי. אחריות על טיפולים ותמיכות מוטלת על שכמי ההורים, והם עלולים לחוות מתח, שחיקה ועומס כלכלי ונפשי. נדרשים להשקיע זמן ואנרגיה, לעתים עד כדי ויתור או שינוי קריירה של אחד ההורים (בדרך כלל האם).

 כיתת תקשורת בבית ספר רגיל: יתרונות וחסרונות

יתרונות: נהנים משני העולמות: חינוך מיוחד בתוך כיתת התקשורת, חינוך רגיל ברחבי בית הספר. הזדמנות להשתייכות לקבוצת הדומים. הדמיון היחסי בקשיים מאפשר תהליכי נורמליזציה, לגיטימציה, וקבלת כלים להתמודדות עם קשיים. הכיתות קטנות, מאפשרות תשומת לב אישית ועבודה בקבוצות. הצוות מודרך ומתמחה באוטיזם. תוכניות ייעודיות במיומנויות תקשורתיות וחברתיות ובהכנה לחיים. אפשרות להשתלב בכיתות הרגילות. חשיפה להתנהגות נורמטיבית. חלק מהתלמידים מסיימים עם תעודת בגרות מלאה ואף מעבר לכך. יום לימודים ארוך המאפשר עבודה אינטנסיבית. סל תמיכות מגוון וממוקד מטרה, ברמה פרטנית וברמה כיתתית. חוגים ייעודיים ומותאמים, ויוזמות של אנשי צוות. תמיכה מקצועית בהורים, חלוקה בנטל הטיפול בתלמיד, הפחתת שחיקה ופחות משאבים משפחתיים. ההורים פנויים יותר למשפחה, קריירה, זוגיות ופנאי.

חסרונות: ריחוק גיאוגרפי, צורך בהסעות, שילוב חלקי, בלבול ופיצול בין שני עולמות – כיתת תקשורת וכיתה משלבת. חשש לסטיגמה חברתית, תיוג שלילי. סביבה מותאמת חלקית – בהפסקות וברחבי בית הספר יש חשש לתחושות הצפה וגם לתחושה של שונות וחריגות. אין משלבת אישית. יום הלימודים הארוך מגביל את יכולת ההורים להעניק טיפולים נוספים ותוכניות ביתיות.

 בית ספר כוללני של חינוך מיוחד: יתרונות וחסרונות

יתרונות: סביבה מונגשת ומותאמת לצורכי התלמיד, תוכניות התערבות ותמיכות אינטנסיביות. חממה למי שמתקשים להשתלב בבית ספר רגיל. מספר קטן של תלמידים. חשיפה פחותה לסטיגמה בתוך בית הספר, הזדמנות להשתייך לקבוצת הדומים ולחוש פחות חריגים, הזדמנות לנורמליזציה ולגיטימציה. משאבים ייחודיים, כגון חדר סנוזלן, חדר הירגעות ודירת אימון. יום לימודים ארוך, סל תמיכות מגוון. לצוות החינוכי יש הכשרה באוטיזם, "מדברים חינוך מיוחד", עוברים יחד השתלמויות ומתמקצעים בתחום. תכניות אינטנסיביות להכנה לחיים (חינוך למיניות בריאה, כישורי חיים, עבודה בדירת אימון, וכיו"ב). הטמעת שיטות חדשניות (כמו הבעה באמצעות הקלדה). התנסות בתעסוקה, עבודה בסדנאות אומנותיות. ירידים למכירת תוצרים של התלמידים. פרויקטים חדשניים (קונדיטוריה, בית קפה), ההתמקדות בתחושת הרווחה האישית של התלמידים, ובהכנה לחיים עצמאיים בקהילה. ליווי לשירות לאומי, שירות צבאי או מגורים בקהילה. תמיכה בהורים, פניות רבה יותר של ההורים לעצמם ולמשפחה. תחושת הקלה, רווחה, פחות שחיקה ותסכול. שותפות בטיפול בהווה ובתכנון העתיד.

חסרונות: ריחוק גיאוגרפי, רמת לימודים, היצע מוגבל של מגמות, תעודת בגרות אינה מוגדרת כמטרה. חסר מודל נורמטיבי לחיקוי. יחס סטיגמטי מחוץ לבית הספר.

סיכום

בקבלת החלטה על סוג המסגרת החינוכית יש להביא בחשבון משתנים רבים, ואין לכך נוסחה מתמטית. ההורים, ביחד עם הצוות החינוכי והטיפולי ועם התלמיד עצמו (במידת האפשר) נדרשים לקבל את ההחלטה המתאימה ביותר לאור המידע שבידם. ההחלטה אינה מחייבת לכל אורך שנות הלימודים, והיא ניתנת לשינוי מדי שנה בשנה. ככל שיהיה ברור לתלמידים, להורים ולאנשי הצוות לאן הם שואפים להגיע, כך יקל עליהם למצוא את סוג המסגרת שתאפשר לתלמיד לצאת עם תרמיל עשיר ושופע לחייו הבוגרים. המסגרת החינוכית היא "סדנה להגשמת חלומות" של התלמידים והוריהם. המטרות והיעדים שיוצבו בדרך הם בבחינת "כוכבי צפון" – גם אם התלמידים לא יגיעו עדיהם, הם ייעזרו בהם בניווט דרכם במסעם לאורך שנות החינוך.

[1]לקריאת המאמר המלא: גוטר, י. (2021). חינוך רגיל, חינוך מיוחד, ומה שביניהם: המקרה של תלמידים עם ASD בגילאי בית הספר. פסיכולוגיה עברית.  https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4105