תזכורת קצרה: מהי התארגנות, ומדוע חשוב לטפל בה?

נושאים אלה נדונו בכתבה הקודמת, ולשם רענון נזכיר את העקרונות: התארגנות היא תפיסה נכונה של השלם וחלקיו. המשימה הכוללת היא השלם, וכל השלבים להשיג אותה – הם החלקים, שעל הילד נדרש לנהל ולהציב על פי סדר הגיוני, וכן – להתמקד בפרטים אלה ולא לעבור מפעילות לפעילות בטרם סיימנו. הסיבה לכך שחשוב לטפל בקשיי התארגנות ולתרגל התארגנות מושכלת במצבים שונים היא בעיקר – כדי לשפר את איכות חייו של הילד, ולעזור לו להפוך פעילויות קוגניטיביות (שדורשות ממנו חשיבה) לפעולות אוטומטיות – כאלה שהוא מבצע ללא מחשבה וללא מאמץ. אותה ילדה בכיתה ג', בתה של עמיתתי, לאחר שלוש-ארבע שנים של הכנת מערכת ביחד עם אמה, תלמד בעצמה להכין מערכת בצורה יעילה. ילד לא חייב להציג קשיי התארגנות בכל תחומי חייו. הכתבה הקודמת התמקדה בילדים בעלי קשיי התארגנות בפעילויות יום יומיות שגרתיות, וכתבה זו תעסוק בתלמידים בעלי קשיי התארגנות במשימות בית ספריות.

איך נראה תלמיד בעל קשיים בהתארגנות?

קחו לדוגמא את יוכבד, תלמידת כיתה י': נראה שאין לה כלל תחושה של זמן. היא מאחרת כמעט בכל יום לימודים לבית הספר כמו לכל פעילות אחרת. כשהיא מגיעה – היא נראית כאילו התאמצה והשתדלה להגיע בזמן, אלא שמאורעות לא צפויים ששיבשו את תכניותיה. חדרה הפרטי אינו יכול להיות מכונה בתואר "מבולגן", כי הוא הרבה יותר מזה: החדר נראה כאזור מוכה אסון (רעידת אדמה, התפרצות הר-געש, צונאמי…): אין אפשרות לדעת מה צבע המרצפות – הכל מכוסה בניירות ופריטים שונים. ליום הולדתה האחרון קנתה לה חברתה הטובה פח אשפה, אך המתנה השימושית מוסתרת על ידי… ערימות אשפה ופסולת, הזרוקות בחדר. יוכבד נוהגת לאבד ולשכוח דברים. כשהיא מגיעה לביצוע פרויקטים ועבודות – היא מתחילה מאד בהתלהבות, אך אינה מצליחה לסיים אף פרויקט שהתחילה בו. יוכבד היא נערה מאד יצירתית, והרעיונות שופעים ממנה. אך היא משום מה אינה מצליחה ליישם אף רעיון מאלה שהיא מציעה. כשהציעו ליוכבד לפנות לאבחון כלשהו, שללו היא ואמה את הרעיון מכל וכל: "אין לי שום בעיה", טענה יוכבד בלהט, "אני סתם עצלנית. תמיד הייתי כזו… אם רק אחליט להיות מסודרת – אעשה זאת בלי בעיה". אלא שזה פשוט לא קרה…למרות שיוכבד רוצה מאד להשתנות. בכיתות הגבוהות, גם רמת ציוניה של יוכבד ירדה פלאים, ואז היא הסכימה שעליה לפנות לאבחון.

מה הקשר בין רמת הציונים לקשיי ההתארגנות?

מטלות הלימודים דורשות מידה מרובה של התארגנות. לדוגמא, לימוד למבחן: על התלמיד לראות את השלם – שליטה מלאה בחומר הנלמד, ואת החלקים – שלבי הלימוד. נערך פעם מחקר, ובו ראיינו סטודנטים מצטיינים לעומת סטודנטים בעלי רמת ציונים נמוכה. מנת המשכל של שתי קבוצות הסטודנטים היתה דומה, ולמרות זאת היו פערים ברמת הציונים. בשתי הקבוצות נשאלו המרואיינים כיצד הם נוהגים ללמוד למבחן. בקבוצה המצטיינת ידעו התלמידים לפרט כיצד הם נוהגים ללמוד. למשל: "בתחילה אני קורא את החומר כדי שיהיה לי מושג על מה מדובר בו. אחר כך אני מחלק את החומר ליחידות קטנות, קורא כל אחת, וחוזר עליה במילים שלי. אחר כך אני מכין סיכום כתוב לכל פרק, ולבסוף – אני קורא את ראשי הפרקים, ומרחיב על כל ראש פרק כדי לוודא שאני שולט בו". לעומת זאת, הסטודנטים החלשים ענו תשובה בלתי מחייבת: "מה פירוש איך אני לומד?! אני… כאילו… עובר על החומר, ככה…"

תלמידות רבות מעתיקות בשקידה ליומניהן את השורה הבאה: "תורה – לחזור מפסוק כ' עד פסוק כ"ט". האם הן יודעות מה הכוונה במילה "לחזור"?! למי שיש בת בכיתות ב'-ו', שתערוך ניסוי ותשאל את בתה כיצד היא "חוזרת"! אם הילדה אינה יודעת, כדאי להכין לה רשימה שמתארת את תהליך החזרה על החומר: קוראים במהירות כדי לדעת מה הנושא של הפסוקים. קוראים כל פסוק, בודקים במחברת האם המורה הכתיבה הסבר, ואם כן – מסבירים את הפסוק לפי ההסבר של המורה. (אם יש צורך: סוגרים את המחברת, ומסבירים שוב את הפסוק לפי מה שכתוב במחברת, בלי להקריא מתוכה, כדי לבדוק את ההבנה ואת הזיכרון).

יש תלמידות שאינן יודעות לחזור, אז הן פשוט – לא חוזרות. זה מצליח בכיתות הנמוכות, הן יודעות את התשובות לרוב השאלות שהמורה שואלת בתחילת השיעור, אבל זה לא כל כך מצליח בכיתות הגבוהות… חומר הלימודים הפך להיות מופשט ומורכב, והחזרה היא הכרחית.

ד"ר מל לוין, רופא ילדים ומומחה להתפתחות הילד מציג בספרו ארבע בעיות התארגנות שכיחות ביותר אצל תלמידים:

1. ניהול משימות מורכבות – תכנון עבודות כתיבה, למידה למבחנים גדולים ובניית פרויקטים. חזקי הוא תלמיד טוב, מצליח במבחנים השבועיים שנערכים בכיתה. לעומת זאת, כאשר נערך מבחן על יחידת חומר גדולה יותר, (למשל: פרשה שלמה במקום פרק בודד), הישגיו נמוכים. הוריו של חזקי התלבטו האם הסיבה לכישלון במבחנים הגדולים היא בעיית זיכרון, או בעיה רגשית (מתח מפני המבחן הגדול), ופנו לאבחון. באבחון לא נמצאה עדות לבעיית זיכרון ואף לא לבעיה רגשית – חזקי פשוט לא ידע כיצד להתכונן למבחן גדול! לימוד למבחן גדול דורש חלוקת עבודה – בדרך כלל אין אפשרות לעבור על כל החומר בפעם אחת. חזקי לא ידע כיצד לעשות זאת: לפני המבחן השבועי, הוא הסתפק בקריאת החומר במשך רבע שעה, מה שהביא אותו להישגים סבירים במבחנים הקטנים. לעומת זאת, במבחנים הגדולים, דגם זה של התנהלות אינו יעיל. חזקי הודרך כיצד עליו לחלק את החומר ליחידות, לקבוע לעצמו לוח זמנים, בכל יום ללמוד יחידה אחת, וביום האחרון – לעבור שוב על כל החומר. לימוד למבחן גדול או כתיבת עבודה משולה לבניית בית. בבנייה הקבלן נעזר בתרשימים של הבניין המושלם לאורך כל התהליך. בדומה לכך, התכנון המוקדם הוא התרשים שעל פיו מבצע התלמיד את המטלה, עד לסיומה.
2. ניהול זמן – היכולת לבצע כמה משימות בו זמנית, היכולת לבצע משימות בשלבים, עמידה בתאריכי יעד, היכולת לא להתמהמה. יש אנשים שנדמה כי הזמן חומק בין אצבעותיהם – הם מתקשים לתכנן מראש את משך הזמן של פעולות שונות, אינם יודעים להעריך כמה זמן ייקח להם לעשות כל דבר, ובדרך כלל – מאחרים. זוכרים את יוכבד מתחילת הכתבה? היא רוצה להגיש עבודות, אבל איכשהו תמיד היא רצה אחרי המורה ומבקשת לדחות את תאריך היעד למחרתיים, כי היא ממש ניסתה אך לא הצליחה לסיים את העבודה…היא עושה הכל בשנייה האחרונה ובלחץ אטומי. אמא מבקשת מחיהל'ה להדיח את הכלים. חיהל'ה עונה: "יש לי עמוד אחד של משוואות לפתור, תוך חמש דקות אני באה למטבח, אמא!" פתרון עמוד אחד של משוואות בדרך כלל נמשך יותר מחמש דקות… חיה'לה אינה מודעת לכך! יש לבקש ממנה למשך תקופה מסוימת לכתוב בראש העמוד באיזו שעה התחילה להכין שיעורים, ובתחתית העמוד – מתי סיימה אותם. כשלאנשים אין תחושה מציאותית של זמן, חשוב לתת להם מבנה מסודר של הזמן, והכתיבה מאפשרת בקרה והפנמה של משך הזמן הנדרש לביצוע מטלות. כמו כן, חשוב לשים לב ל"שודדי הזמן" הקטנים – הדקות (?!) בהן משוחחים בנעימים עם חברה במהלך הלימוד למבחן או הכנת השיעורים, וכדומה.
3. ניהול חומרי – שמירה על סביבה מסודרת בשולחן העבודה, בארונות בחדר, מחברות מסודרות, היכולת למצוא את החפץ הדרוש בזמן שהוא נדרש. יהושע הוא ילד עם קשיי למידה מורכבים, הלומד בכיתה רגילה בתלמוד תורה. הוריו נקראו לשיחה, ובה הובהר להם שהמוסד שוקל להוציאו מהכיתה, וזאת, למרבה ההפתעה – לא בגלל קשייו הלימודיים אלא בגלל: העדר ציוד בסיסי, אי סדר כרוני השולט בילקוטו, ומראהו המוזנח והמעורר דחייה. (פאות מפוזרות, חולצה שכפתוריה אינם רכוסים כסדרם, שרוכי נעליים פרומים, גרביים לא תואמים, וכן הלאה…) בניגוד ליהושע, כל אחיו הלומדים באותו ת"ת נראים מטופחים. לא, אין כאן הזנחה מכוונת של הילד הלקוי, אלא ביטוי לעובדה שכל האחים יודעים להתארגן בכוחות עצמם, ויהושע זקוק לעזרה מאסיבית בתחום זה. כיצד אפוא נעזור לו? הורים חייבים למלא תפקיד עיקרי בקביעה ובאכיפה של הרגלי סדר. לדוגמא, אם הורים קובעים כלל ברזל: "לא יוצאים מהבית לפני שמסתכלים במראה ובודקים כיצד אני נראה" (יש ילדים שצריך ללמד אותם בצורה מכוונת למה לשים לב: מהראש לכיוון הרגליים: הפיאות, כפתורי החולצה, חולצה בתוך המכנסיים…). בתחילה – על ההורים לאכוף את הכלל בעצמם – לעמוד עם הילד מול המראה ולבדוק בקול, מלמעלה למטה: הפיאות מסודרות, נפלא… הכפתורים – מה קורה עם הכפתורים? אתה רואה איפה הבלבול? בוא נפתח ונרכוס מחדש… וכן הלאה. בהדרגה יש להוריד את מידת המעורבות של ההורים בתהליך הסקירה האישית, עד למצב שהילד בוחן את עצמו ומסתדר לבד. כך גם בניהול ילקוט מסודר ומאורגן: בכל יום בשעה קבועה מרוקנים את הילקוט מתכולתו, וממיינים את כל הפריטים: קרעי ניירות שאין בהם צורך – לפח האשפה. שכפולים – להדביק במחברות המתאימות. קלמר – האם נמצא הציוד הבסיסי? האם העפרונות מחודדים? (ילדים אלה נוטים לאבד חפצים. כדאי לתגמל בממתק קטן הימצאות תכולה בסיסית של הקלמר).וכן הלאה. חשוב מאד להיות עקביים: בכל יום בזמן קבוע אנו מסדרים את הילקוט. גם כאן, יש להפחית מאד בהדרגה את התמיכה של ההורים – בהתחלה ההורים מבצעים את הפעולות תוך דיבור על הפעולה שעושים. אחר כך – הילד ממלא הוראות ברורות ומדויקות. אחר כך – הילד פועל לבד, עם נוכחות ומעקב של ההורה, בשלב הבא – ניתן להכין "כרטיסי תזכורת", ולתת לילד להתמודד לבד עם המשימה, כשאחר הביצוע – ההורים עוקבים אחרי איכות הסדר בילקוט. חשוב גם ליידע ולשתף את המחנך ב"מבצע" כדי שיחזק וישבח את התלמיד החרוץ והמסודר, ובכך יגביר את המוטיבציה שלו להתמיד.
4. ניהול סדרי עדיפויות – זיהוי הדברים החשובים באמת לעומת החשובים פחות, ויכולת שלא לבזבז זמן על עניינים שוליים. לדינה חשוב מאד להספיק לגמור את הציור שהבטיחה לחברתה להכין לה לקראת השיעור אותו היא מוסרת מחר. נראה לדינה כי את צדו הימני של האגם כדאי לצבוע בכחול בגוון מסוים, שאותו משום מה היא אינה מוצאת בקופסת הצבעים שלה. היא מקדישה זמן ארוך לחיפוש הצבע, אחר כך לשיחות עם חברות מחוג הציור – אולי למישהי יש הצבע החסר, ולבסוף – לצעידה נמרצת לבית של נעמי כדי לשאול את הצבע. מה הפלא שכאשר שבה דינה הביתה – אין לה כוח להמשיך את הציור, והיא זונחת אותו לטובת שינה מרעננת? לילדים רבים עם בעיית התארגנות אין יכולת להבדיל בין העיקר והטפל – הכל נראה לגביהם בעל חשיבות זהה פחות או יותר. ד"ר לוין מציע לערוך טבלה, בה יתבקש הילד לדרג את המטלות המצפות לו לאותו יום (או אותו שבוע במקור) על פי סדר חשיבותם:

• המטלה החשובה ביותר – (ניתן לבחור רק אחת)
• מטלה בעדיפות גבוהה (ניתן לבחור כמה מטלות, ורצוי שאחת תהיה פעילות של הנאה)
• מטלה בעדיפות בינונית
• מטלה בעדיפות נמוכה

מילוי הטבלה למשך תקופה עשוי לסייע לילד להגדיר ולבנות סדרי עדיפויות מציאותיים, ולהשתפר ביכולתו להעריך את משך הזמן של פעילויות אלה.

כאמור, התארגנות יעילה היא מפתח לתפקוד תקין בבית הספר, וההשקעה בה – משתלמת!

טיפים נוספים לעזרה בהתארגנות עם מטלות הקשורות לבית הספר:

1. התחילו את העבודה העקבית מאז שהילד עולה לכיתה א'… קשה לשנות הרגלים אצל נערה בת חמש עשרה (קשה, אך אפשרי. לא להתייאש!)
2. ילדים רבים מתקשים בהכנת מערכת בגלל עיצובה של המערכת כטבלה: מבט לשבריר של רגע לעמודה אחרת, והילד כבר מכניס את מחברת חשבון במקום מחברת דינים. כדאי להכין את המערכת השבועית בתוך פנקס, המכיל דף נפרד לכל יום. הילד שמכין בעצמו את המערכת – פותח את הפנקס ביום המתאים, ואין סיכוי שיאבד את המקום בטבלה… כל מה שנשאר הוא לבדוק שהילד הכניס לילקוט את כל הנדרש.
3. שולחן הכתיבה של הילד והכסא שלו חייבים להיות מסודרים כל הזמן, ללא ערימות שמונחות עליהם.
4. הסביבה בה מכינים שיעורים צריכה להיות עם מינימום של מסיחי דעת.
5. חשוב לקבוע זמני עבודה קבועים, ולאכוף אותם: "הכנת שיעורים בכל יום בין השעות 15:30 ל 17:00. אין לקבוע מפגשים עם חברות בשעות אלה!
6. רצוי להקדיש זמן לתכנון יעיל של לוח הזמנים – בעזרת לוח שנה, לקבוע עם הילד משימות לימים הקרובים, ולהעריך כמה זמן יימשך הביצוע, או איך לחלק מטלה מורכבת ליחידות משנה.
7. אם לילד קשה להתמקד במשימה לאורך זמן – אפשרו לו הפסקות, אך ההפסקות תהיינה מבוקרות, ולא כאלה שתוצאנה אותו ואתכם מהעניינים.
8. החשוב ביותר: נימה סובלנית ועדינה, ללא ביקורת ושיפוטיות הכרחית!