רועי, בן 11, הגיע לקליניקה לטיפול לאור בעיות התנהגות בבית ובבית הספר. בשיחת ההיכרות עם הוריו התוודתה ורד אימו : " האמת, שמכל ארבעת הילדים שלנו הוא הכי מורכב. הוא ילד סנדביץ' קלאסי, מושך את כל תשומת הלב על ידי הצקות. הוא ממש מעצבן לפעמים".

תיאוריית התפקידים היא אחד מאבני היסוד של הטיפול בפסיכודרמה. מורנו , אבי הפסיכודרמה, מדבר על כך שאדם לוקח או מקבל "תפקיד" כמו – האח הבכור, הילד התלותי, האחות החכמה. בעקבות זאת האדם מגיב בצורה שחוזרת על עצמה בסיטואציות מסוימות. אתן דוגמה: רוית, נערה בת 15, בתפקיד המפשרת והמגשרת במשפחה- מתקשה בעימותים עם אחרים ובעיקר מול חברותיה, מכיוון שברוב הסיטואציות המורכבות פונים אליה לגשר ולפשר. היא נחשבת רציונאלית ונעימה. "התפקיד" מגביל את טווח בתגובות שלה.

בטיפול ובהדרכת הורים נשים כמטרה להגמיש ולהרחיב את ה" תפקיד" של הילד בחברה ובמשפחה בפרט. נחזור לרועי, הילד המורכב במשפחה. קשה להוריו להתחבר אליו ואז הוא מרגיש יותר דחוי ומעצבן ומתחפר בעמדותיו. לעיתים נכנסים למעגל קסמים. הילד מתנהג בצורה מעצבנת, ההורה דוחה אותו, הילד מקצין את התנהגותו וכן הלאה. רועי זקוק לתחושה שרואים אותו גם כשהוא עצוב, כמו גם כשהוא שמח ונלהב, כשהוא משתף, או מסתגר, כשהוא עוזר לאחיו או כשהוא לא מסיים שיעורי בית.

לכולנו יש פנטזיה כהורים, איזה ילד אנו רוצים. אם ההורה ספורטאי הוא יתחבר לילד הספורטאי, אם ההורה בעל כישורי כתיבה הוא יעריך תכונה זו אצל ילדו. אנו מתחברים לילד שהטמפרמנט והקצב שלו יהיה דומה לשלנו. להורה מהיר ואנרגטי קשה עם ילד איטי ולהיפך. יש לנו ציפיות מהאחאות של ילדינו, מהישגים בלימודים, מהכישורים החברתיים שלהם, מאיך שהם צריכים להיראות. לתוך כל הפנטזיה הזו נולד לנו ילד- שלעיתים שונה מכל מה שציפינו. כשנבין זאת וניתן לזה מקום יהיה לנו קל יותר להתחבר לילד.

תחושת ערך עצמי מתפתחת בסביבה שפס הקול שלה אינו שיפוטי וביקורתי. השוואה לאחים או לחברים, תחרותיות וביקורתיות מורידה בתחושת הערך העצמי. ילד שמרגיש שייך, שאהבת ההורים אינה קשורה לתוצאות אותן יספק, שהוא אהוב ובעיקר נראה, הן דרך כמעט בטוחה לכך שיגדל כמבוגר בטוח, שיכול לראות אחרים באותה צורה.

מורים, גננות והורים מביעים את הקושי עם ילדים כיום " הם מדברים בצורה לא מכובדת, אני לא העזתי להתנהג ככה" לרוב ילדים מתנהגים ומדברים בצורה לא מקובלת על מנת לבדוק גבולות ולהשיג את מבוקשם. כאשר התגובה של ההורה מחזקת את ההתנהגות השלילית היא תמשיך ותתבטא בכעס, מרדנות והתנגדות.

** למדו את הילדים שיטות תקשורת יעילות יותר. הכניסו לבית שפה רגשית. לדוגמה, כאשר אתם מתוסכלים ועייפים תאמרו- "אני עייף וזה גורם לי להיות מתוסכל". לפעמים ילדים לא מצליחים לזהות ולהביע מה הם מרגישים. קריאת ספרים מתאימים, צפייה משותפת בתוכנית טלוויזיה, בה אתם נותנים שמות לרגשות של הגיבור, יכולים לסייע במשימה. אפשר להדפיס אימוג'ים מהמחשב ולשחק משחק פנטומימה, כל אחד משחק אימוג'י וכל השאר צריכים לנחש איזה רגש זה.

** הגדירו ציפיות וכללים להתנהגות מתאימה בבית ובחברה. היו ברורים- " אני לא מוכנה שתדבר ככה"

** ילד לא נולד עם מיומנויות, עזרו לו על ידי חיזוקים חיובים להתנהגות רצויה. הכוונה לאו דווקא לפרסים חומריים אלא למילה טובה, לפעילות משותפת מהנה ולעיתים לפרסים על מנת לחזק התנהגות חיובית.

** לכל משפחה יש את הרגעים יוצרי הלחץ. לרוב מדובר בבקרים, בערבים, בזמן נסיעה, בארוחות משפחתיות ועוד. חישבו מראש מה יכול לסייע בסיטואציות אלו. הגדירו ציפיות, הכניסו הרגלים על מנת לעקוף מראש את המקומות המיועדים לפורענות.

זכרו – מסר בלתי-מילולי מהווה כ- 93% מהתקשורת הבין אישית שלנו, מסר עובר לסביבתנו גם ללא מילים. הילדים רואים בעיניים ושומעים בקול מה אנו מרגישים. מותר ורצוי להורה לקחת פסק זמן, ללכת לרגע לפינה אחרת ולמצוא דרכים להרגע לפני שהוא מגיב לילדו.

נסיים במשפט המוכר " אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם"

** שאלות, תגובות והארות ניתן לשלוח למייל michalnadel@gmail.com

מיכל נדל מטפלת בפסיכודרמה וב CBT, מומחית לבני נוער, ילדים והדרכת הורים.